בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עווידה

החלטה

משויתר המשיב על חקירת המבקשת תינתן החלטה על סמך סיכומי הצדדים.

ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.

מרי יפעתי, רשמת

החלטה

המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה כספית בסך של 111,511 ₪ בסדר דין מקוצר בגין יתרת חובה של המבקשת בחשבון הבנק שניהלה אצל המשיב ובגין יתרת חוב בגין הלוואה שניתנה למבקשת ושלא נפרעה.

המבקשת הגישה בחודש 2/11 כתב הגנה כנגד תביעת הבנק. לאחר שניתנה החלטה כי על המבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן ולא כתב הגנה, הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהיר ואולם, יוער במאמר מוסגר כי התצהיר ערוך כדרך שנערך כתב ההגנה ובמסגרתו הכחישה המבקשת את טענות המשיב בכתב התביעה, וכפי שיפורט להלן, אין בתצהיר טענות עובדתיות מפורטות כפי שנדרש בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן.

המבקשת לא התייצבה לדיון היום ולטענת בא כוחה נמנע ממנה להתייצב לדיון בשל בעיות רפואיות.

יחד עם זאת, המשיב ויתר על חקירת המבקשת ומשכך ניתנה החלטה כי החלטה תינתן על סמך סיכומי הצדדים.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

ב"כ המבקשת בסיכומיו חזר על האמור בבקשת הרשות להתגונן.

הלכה היא כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן אין הוא בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה בית המשפט להעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה.

יחד עם זאת כבר נפסק לא אחת כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו, ואין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו.

עיון בתצהיר המבקשת מעלה כי המבקשת אינה חולקת על גובה קרן החוב ועל העובדה כי ניתנה לה הלוואה ע"י המשיב וכל טענתה הינה כי "מסגרת האשראי בה פעלה היתה מסגרת אשראי מאושרת אשר הריבית בעניינה שונה מהריבית החריגה לפיה חישב הבנק את הריביות".

אין המבקשת מפרטת מה היתה מסגרת האשראי בתקופה הרלוונטית, מה הריבית החלה לשיטתה ואינה מכמתת הנזק שנגרם לה כתוצאה מחיובה בריבית חריגה השונה מהריבית החלה לשיטתה.

גם טענותיה של המבקשת באשר לחוסר תום ליבו של המשיב ובכלל זה טענתה כי עניין הריביות לא הוסבר לה ע"י פקידי המשיב, וכן הטענה כי המשיב גרם לה נזקים בזדון, נטענו בעלמא בלבד ומבלי שפורטו ולו באופן המינימלי הנדרש.

ברי כי אין בטענות המבקשת כפי שנטענו בתצהיר, ואף בהנחה כי כל טענות אלה הינן אמת, כדי להוות הגנה כנגד התביעה.

הלכה היא כי אין בהימנעות צד מלחקור בעל דין על תצהירו כדי להוסיף על התצהיר את אשר אין למצוא בו מעיקרו. חקירה על התצהיר יש בה כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, אולם באין חקירה כזו, עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה ולו בדוחק כנגד התביעה. (ראה ע.א. 16/89 "ורדים" חב' לגידול פרחים נ' חברה ישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה (5), 735).

נוכח האמור לעיל, ומאחר ואין המבקשת בתצהירה מפרטת כנדרש את העובדות העומדות בבסיס טענות הגנתה ולו אף באופן המינימלי הנדרש, הרי שיש לקבוע כי אין להגנתה יסוד ואין מקום ליתן לה רשות להתגונן גם אם נמנע המשיב מלחקור אותה על תצהירה.

לאור האמור לעיל, הבקשה למתן רשות להתגונן נדחית.

ניתן פסק דין כנגד המבקשת בהתאם לכתב התביעה.